תוספות על עירובין י״ט

מהדורה: מהדורת וילנא

« תוספות על עירובין י״ח ע״ב:י״ח תוספות על עירובין כ׳ ע״א:ו׳ »

8 עירובין פתח ↗

הָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא, דְּאִם כֵּן קַשְׁיָא דְּרֵישׁ לָקִישׁ אַדְּרֵישׁ לָקִישׁ. דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל אֵין אוּר גֵּיהִנָּם שׁוֹלֶטֶת בָּהֶן, קַל וָחוֹמֶר מִמִּזְבַּח הַזָּהָב.

15 חכמת שלמה פתח ↗

תוס' בד"ה בר מבא כו' שלשה יורדין לגיהנם ואינם עולין כו'. נ"ב אינו רוצה לומר שאינך שלשה אינן עולין כלל שהרי איכא חד מהנך שלשה אשת איש והוכיחו התוס' בפ' הזהב שעולה שהרי יש לו חלק לעוה"ב והא דקאמר אינן עולין ר"ל אינן עולין מיד אלא לאחר י"ב חדש דמשפט רשעי ישראל י"ב חדש בגיהנם והבא על הנכרית אינו בכלל רשעי ישראל ועולה אחר שקבל דינו מיד ומ"מ התוס' בפרק הזהב לא סבירא להו הך שינויא וסברי לשם דאף הבא על הנכרית אינו עולה עד אחר י"ב חדש והאי דלא קחשיב בהדיה אינך משום דהבא על הנכרית אינו נענש כל כך אם לא שיש בידו שאר עבירות שראוי לירד בגיהנם בשבילן ואז מהני הבא על הנכרית דאברהם לא מבשקר ליה ואינו מעלהו מיד אלא שוהה שם י"ב חדש עיין שם:

17 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על גבורות השם פתח ↗

183 אודות שהגוים הם יורדי גיהנם, כן כתבו התוספות עירובין יט.: "כתיב ביחזקאל לא, יח כשהראה הקב"ה שכל הגוים יורדים לגיהנם, כתיב שם 'אל ארץ תחתית'". ובמדרש תהלים מזמור מט אמרו "אלו העכו"ם, שיורדין לגיהנם". ולמעלה פס"א תק. כתב: "לפיכך כל גוים, מפני שהם כולם חמריים טבעיים, הם יורדי גיהנם ויורדי שאול נקראים, לפי שבעלי החומר אין להם מציאות בפועל, כי החומר אין מציאותו בפועל, כמו שידוע מענין החומר. ולפיכך הם יורדי גיהנם, שהגיהנם ענין תוהו ציה וצלמות, ואין שֵׁם מציאות עליו, כי אין ראוי להם עולם הנבדל". ובנצח ישראל פ"ס תתקכה: כתב: "הגוים הם יורדי גיהנם". ובדובר צדק פרשת כי תבוא אות א ד"ה וכל שלש כתב: "גיהנום עיקרו לאומות העולם עכו"ם, כמו שאמרו... שבת סוף קד. שהקב"ה אמר לגיהנם ט"ר י"ש כ"ת, טר יש לי כתות של אומות העולם עכו"ם" הובא למעלה פס"א הערה 146.

19 מהר"ם על עירובין פתח ↗

בתוס' ד"ה והאיכא תפתה וכו' וגם בשלשה דברים כו' מדרש נקרא כך וע' במס' ע"ז דשם לשון התוספות בענין אחר:

20 גליון הש"ס על קידושין פתח ↗

תוס' ד"ה בין וכו' וצ"ל דשני מקומות הן. עיין עירובין דף יט ע"א תד"ה אם בין הנהרות:

22 עירובין פתח ↗

״כְּעֶשֶׂר״? הָא עֶשֶׂר הָוְיָין! מִשּׁוּם דְּבָעֵי לְמִיתְנָא סֵיפָא ״כִּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה״.

25 עירובין פתח ↗

בְּבוֹר שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה — דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּבָעֵינַן פְּשׁוּטִין.

28 עירובין פתח ↗

רַב פָּפָּא בָּרָיְיתָא לָא שְׁמִיעַ לֵיהּ, וְקָא מַשְׁמַע לַן כְּבָרַיְיתָא.

38 חידושי הלכות פתח ↗

תוס' בד"ה ואם איתא כו' יהיה עומד מרובה כדקתני אי אתה מודה בדיר כו' עכ"ל ר"ל דומיא דדיר וסהר ומוקצה דסתמן עומד מרובה מיירי נמי בפסין לביראות ומיהו אביי דקמבעי ליה לרבה לר"י ודאי דלא איירי בעומד מרובה דאל"כ לר"מ נמי ה"מ למבעי הכי בעומד מרובה דלא קאמרינן לעיל לר"מ דפשוטין עדיפי אלא בפרוץ מרובה ומיהו לכאורה רבה דמסברא קאמר דזו מחיצה וזו מחיצה וטפי מבית סאתים נמי תשתרי לר"י אמאי לא פשיט ליה הכי בלאו ברייתא דמייתא מגופה דמתני' דדומיא דדיר וסהר דהיינו בעומד מרובה קאמר לר"י במתני' דלא שרי אלא בית סאתים וע"כ נראה הא דקאמר דזו מחיצה וזו מחיצה לא בעי למימר וטפי מבית סאתים דתשתרי אלא אלישנא דזו מחיצה ואלו פסין קשיא ליה דזו נמי מחיצה מקרי כיון דעומד מרובה והתוספות שדקדקו מהכא דפשיטא ליה דהארכת דיומדין עדיף היינו נמי מלישנא דקרי ליה מחיצה ודו"ק:

1 פושעי ישראל אין אור שולטת בהן ק"ו ממזבח הזהב - תימה דבמס' חגיגה דף כז. עביד ק"ו מסלמנדרא דתלמידי חכמים אין אור שולטת בהן מק"ו וי"ל דפושעי ישראל פניהם משחירי' ואלו תלמידי חכמי' כלל וכלל לא:

2 בר מבא וכו' - לא שייך למחשביה בהזהב ב"מ דף נח: גבי שלשה יורדין לגיהנם ואינן עולין דזה עולה כשקיבל דינו והא דלא חשיב התם פושעי ישראל בגופן והצדוקין כו' דאין עולין לפי ששנויים בברייתא ואע"ג דמלבין פני חבירו חשיב ליה ותני ליה במס' אבות מ"מ אשמעינן דמכנה שם הוי מלבין אע"ג דדש ביה בשמיה:

3 דילמא היינו דירושלים - כדכתיב יהושע טו גיא בן הנם וגו' ירושלים ולא גרסינן היינו דמדבר:

4 באר שחת כדכתיב כי לא תעזוב נפשי לשאול לא תתן חסידך לראות שחת - והיינו באר שחת ומהאי קרא הוה מצי לאתויי דשמו שאול והא דלא מייתי קרא ואתה אלהים תורידם לבאר שחת דהאי קרא בקבר כתיב כדמוכח סיפא דקרא אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם:

5 וצלמות דכתיב יושבי חשך וצלמות - האי קרא בתהלים כתיב גבי ארבעה צריכין להודות ונראה כספרים דגרסי בטרם אלך ולא אשוב אל ארץ חשך וצלמות איוב י׳:כ״א: חיתית גרס דתחתית כתיב ביחזקאל ל"א כשהראה הקב"ה שכל הגוים יורדים לגיהנם כתיב שם אל ארץ תחתית:

6 והאיכא תפתה - תימה דלא חשיב עלוקה ור"ת מפרש דעלוקה שם חכם כמו לאיתיאל והא דמוקי ליה במסכת עבודה זרה דף יז. בגיהנם היינו משום דכתיב בתריה שאול ועוצר רחם ומיהו קשה דבפסיקתא לא חשיב להם בשמות שלמה וגם בג' דברי' וד' דברים הכתובים באותו ספר לא חשיב עלוקה ואע"ג דלא חשיב נמי יקא היינו משום דשמא הוי בכלל אגור והפייט נמי יסדו בשם גיהנם בזולת אין צור חלף יקדו בהבהבי עלק:

7 אם בין הנהרות הוא - משמע דבין הנהרו' לאו היינו בבל ודלא כפ"ה שפי' בי' יוחסין קדושין דף עב. גבי בין הנהרות הרי הוא כגולה ליוחסין ובפירקין דף כב: נמי אמרי' בבל נמי מקיף לה פרת מחד גיסא ודגלת מחד גיסא:

8 שהן כעשר אמות - לא שייך למיפרך מניינא אתא לאשמעינן כדפריך בפ"ק דקדושין דף יז. כיון דלא השמיענו מנין פרות:

9 בבור שתים עשרה כ"ע לא פליגי - הוה מצי למנקט בבור אחת עשרה ושליש ומשהו ולא דק:

10 רב פפא ברייתא לא שמיע ליה - והא דמשני לעיל אברייתא יתירות על שלש עשרה היינו בתר דשמעה:

11 ואם איתא זו היא מחיצה וזו היא מחיצה מיבעי ליה - קשה דהכא פשיטא ליה דהארכת דיומדין עדיפי מפשוטין ולעיל אליבא דר"מ משמע ליה איפכא וי"ל דלעיל בעי היכי דכי נמי נאריך בדיומדין יהיה פרוץ מרובה דאז פשוטין עדיפי דאיכא היכר טפי אבל הכא איירי ברחב הרבה שאם נאריך הדיומדין יהיה עומד מרובה כדקתני אי אתה מודה בדיר וסהר ומוקצה שאפילו בית י' כורין או יותר מותר לכך פריך שפיר זו מחיצה וזו מחיצה מבעי ליה:

8 חגיגה פתח ↗

אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: תַּלְמִידֵי חֲכָמִים אֵין אוּר שֶׁל גֵּיהִנָּם שׁוֹלֶטֶת בָּהֶן, קַל וָחוֹמֶר מִסָּלָמַנְדְּרָא: וּמָה סָלָמַנְדְּרָא שֶׁתּוֹלֶדֶת אֵשׁ הִיא — הַסָּךְ מִדָּמָהּ אֵין אוּר שׁוֹלֶטֶת בּוֹ, תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁכׇּל גּוּפָן אֵשׁ, דִּכְתִיב: ״הֲלוֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם ה׳״ — עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.

22 קידושין פתח ↗

יָכוֹל אֲפִילּוּ חָלָה? – תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא״? אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן, כְּגוֹן שֶׁבָּרַח וּפָגַע בּוֹ יוֹבֵל. מַהוּ דְּתֵימָא: הוֹאִיל וְאַפֵּיק לֵיהּ יוֹבֵל, ״שִׁילּוּחוֹ מֵעִמָּךְ״ קָרֵינַן בֵּיהּ, וְלָא נִיקְנְסֵיהּ, וְנַעֲנֵיק לֵיהּ, קָא מַשְׁמַע לַן. אָמַר מָר: יָכוֹל אֲפִילּוּ חָלָה – תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא״. אֲפִילּוּ חָלָה כׇּל שֵׁשׁ? וְהָתַנְיָא: חָלָה שָׁלֹשׁ וְעָבַד שָׁלֹשׁ – אֵינוֹ חַיָּיב לְהַשְׁלִים, חָלָה כׇּל שֵׁשׁ – חַיָּיב לְהַשְׁלִים! אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: בְּעוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה מַחַט. הָא גוּפָא קַשְׁיָא – אָמְרַתְּ: חָלָה שָׁלֹשׁ וְעָבַד שָׁלֹשׁ – אֵין חַיָּיב לְהַשְׁלִים. הָא אַרְבַּע – חַיָּיב לְהַשְׁלִים. אֵימָא סֵיפָא: חָלָה כׇּל שֵׁשׁ – חַיָּיב לְהַשְׁלִים. הָא אַרְבַּע – אֵין חַיָּיב לְהַשְׁלִים! הָכִי קָאָמַר: חָלָה אַרְבַּע, נַעֲשָׂה כְּמִי שֶׁחָלָה כׇּל שֵׁשׁ וְחַיָּיב לְהַשְׁלִים. תָּנוּ רַבָּנַן: כַּמָּה מַעֲנִיקִים לוֹ? חָמֵשׁ סְלָעִים מִכׇּל מִין וָמִין, שֶׁהֵן חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה סְלָעִים, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: שְׁלֹשִׁים, כִּשְׁלֹשִׁים שֶׁל עֶבֶד. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: חֲמִשִּׁים, כַּחֲמִשִּׁים שֶׁבָּעֲרָכִין. אָמַר מָר: חָמֵשׁ סְלָעִים מִכׇּל מִין וָמִין, שֶׁהֵם חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה סְלָעִים, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וְרַבִּי מֵאִיר, מִנְיָנָא אֲתָא לְאַשְׁמוֹעִינַן? הָא קָא מַשְׁמַע לַן: מִיבְצָר הוּא דְּלָא מְבַצַּר לִיבְצַר לֵיהּ מֵהַאי מִנְיָנָא, וְאִי בָּצַר לֵיהּ מֵחַד מִינָא וְטָפֵי לֵיהּ מֵחַד מִינָא – לֵית לַן בַּהּ. מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי מֵאִיר? יָלֵיף ״רֵיקָם״ ״רֵיקָם״ מִבְּכוֹר. מָה לְהַלָּן חָמֵשׁ סְלָעִים – אַף כָּאן חָמֵשׁ סְלָעִים. וְאֵימָא, חָמֵשׁ סְלָעִים מִכּוּלְּהוּ! אִי כְּתִיב ״רֵיקָם״ לְבַסּוֹף, כִּדְקָאָמְרַתְּ. הַשְׁתָּא דִּכְתִיב ״רֵיקָם״ בְּרֵישָׁא, שְׁדִי ״רֵיקָם״ אַ״צֹּאן״, ״רֵיקָם״ אַ״גּוֹרֶן״, ״רֵיקָם״ אַ״יֶּקֶב״. וְנֵילַף ״רֵיקָם״ ״רֵיקָם״ מֵעוֹלַת רְאִיָּה! אָמַר קְרָא: ״אֲשֶׁר בֵּרַכְךָ ה׳ אֱלֹהֶיךָ״. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: שְׁלֹשִׁים כִּשְׁלֹשִׁים שֶׁל עֶבֶד. מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יְהוּדָה? יָלֵיף ״נְתִינָה״ ״נְתִינָה״ מֵעֶבֶד. מָה לְהַלָּן שְׁלֹשִׁים – אַף כָּאן שְׁלֹשִׁים. וְנֵילַף ״נְתִינָה״ ״נְתִינָה״ מֵעֲרָכִין, מָה לְהַלָּן חֲמִשִּׁים – אַף כָּאן חֲמִשִּׁים! חֲדָא, דְּתָפַשְׂתָּה מְרוּבֶּה לֹא תָּפַשְׂתָּה, תָּפַשְׂתָּה מוּעָט תָּפַשְׂתָּה. וְעוֹד, עֶבֶד מֵעֶבֶד הֲוָה לֵיהּ לְמֵילַף. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: חֲמִשִּׁים כַּחֲמִשִּׁים שֶׁבָּעֲרָכִין. מַאי טַעְמֵיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן? גָּמַר ״נְתִינָה״ ״נְתִינָה״ מֵעֲרָכִין, מָה לְהַלָּן חֲמִשִּׁים – אַף כָּאן חֲמִשִּׁים. וְאֵימָא: כַּפָּחוּת שֶׁבָּעֲרָכִין! ״אֲשֶׁר בֵּרַכְךָ ה׳ אֱלֹהֶיךָ״ כְּתִיב. וְנֵילַף ״נְתִינָה״ ״נְתִינָה״ מֵעֶבֶד, מָה לְהַלָּן שְׁלֹשִׁים – אַף כָּאן שְׁלֹשִׁים; חֲדָא, דְּתָפַשְׂתָּה מְרוּבֶּה לֹא תָּפַשְׂתָּה, וְעוֹד, עֶבֶד מֵעֶבֶד הֲוָה לֵיהּ לְמֵילַף! רַבִּי שִׁמְעוֹן ״מִיכָה״ ״מִיכָה״ גָּמַר. בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי מֵאִיר, הַיְינוּ דִּכְתִיב צֹאן גּוֹרֶן וָיֶקֶב. אֶלָּא לְרַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי שִׁמְעוֹן הַאי צֹאן גּוֹרֶן וָיֶקֶב לְמָה לִי? הַאי מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא: יָכוֹל לֹא יְהוּ מַעֲנִיקִין אֶלָּא מִצֹּאן גּוֹרֶן וָיֶקֶב, מִנַּיִן לְרַבּוֹת כׇּל דָּבָר – תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אֲשֶׁר בֵּרַכְךָ ה׳ אֱלֹהֶיךָ״. אִם כֵּן מָה תַּלְמוּד לוֹמַר צֹאן גּוֹרֶן וָיֶקֶב? לוֹמַר לָךְ: מָה צֹאן גּוֹרֶן וָיֶקֶב מְיוּחָדִים, שֶׁיֶּשְׁנָן בִּכְלַל בְּרָכָה – אַף כֹּל שֶׁיֶּשְׁנָן בִּכְלַל בְּרָכָה, יָצְאוּ כְּסָפִים, דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: יָצְאוּ פְּרָדוֹת. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן? פְּרָדוֹת מַשְׁבְּחָן בְּגוּפַיְיהוּ. וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב? כְּסָפִים עָבֵיד בְּהוּ עִיסְקָא. וּצְרִיכָא, דְּאִי כְּתַב רַחֲמָנָא צֹאן, הֲוָה אָמֵינָא בַּעֲלֵי חַיִּים – אִין, גִּידּוּלֵי קַרְקַע – לָא, כְּתַב רַחֲמָנָא גּוֹרֶן. וְאִי כְּתַב גּוֹרֶן, הֲוָה אָמֵינָא: גִּידּוּלֵי קַרְקַע – אִין, בַּעֲלֵי חַיִּים – לָא, כְּתַב רַחֲמָנָא צֹאן. יֶקֶב לְמָה לִי?

« תוספות על עירובין י״ח ע״ב:י״ח תוספות על עירובין כ׳ ע״א:ו׳ »